שבע בשבע

צוואתו הרוחנית של באך: 'אמנות הפוגה'

הפסנתרן קרייג שפארד (ארה''ב) – זוכה בפרס בתחרות הפסנתר בלידס, בריטניה – יבצע את יצירתו האחרונה של יוהאן סבסטיאן באך, "אמנות הפוגה" – בגרסה למקלדת.

לאחר הקונצרט - פגישה של הקהל עם המבצע על עבודתו האמנותית.

Dmitri Shostakovich: Prelude & Fugue No.3, Op. 87 | Craig Sheppard, piano

המוזיקה של באך היא כמעט תמיד זורמת וסוחפת, וגם בשעה שהיא רב קולית ומורכבת מאד, לא ניטל מימנה חינה של המלודיה, וכוח השפעתה של התנועה המתמדת, המובילה אליי שיאים של ריגוש.

רבות הן השאלות העולות בקרב חובבי המוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך, כשהם מקשיבים לסדרת הקטעים הפוליפוניים, הכלולים ביצירתו האחרונה "אמנות הפוגה". לאיזה הרכב חוברה היצירה? האם אכן חשב באך על תכנית כוללת ליצירה זו, שחיבורה לא הושלם? האם הפוגה הבלתי גמורה, האחרונה שבמחזור היא אכן היצירה שאמורה הייתה להשלימו? ואם זהו אכן קטע הסיום, כיצד בעצם היה מפתח את הפוגה שהתצוגה שלה, המבוססת על אותיות שם משפחתו,  BACH, נקטעה ממש בתחילתה, כנראה שעות ספורות לפני שהלך לעולמו?  

האזנה לכל "אמנות הפוגה" בגרסתה למקלדת, כשהיא מנוגנת על פסנתר, מאירה היטב את האיכויות המיוחדות של היצירה היפה והמסתורית. אותו נושא מואר מכיוונים שונים בכל אחד מהפרקים, ומפרק לפרק נעשה מעשה המרכבה הרב קולי יותר ויותר סבוך. ובכל זאת, לצד האתגר האינטלקטואלי שבהאזנה ליצירה, לא חסרים בה סערות הנפש והדרמה הנפשית של יוצר גאון, שימיו ספורים, והוא נפרד מהעולם בטכניקת הכתיבה, שהניבה את היפות והמרגשות שביצירותיו – הפוגה.

בשיחה עם הפסנתרן לאחר נגינת היצירה ננסה לגלות בעזרתו כמה מהסודות הטמונים ביצירה, ואולי נצליח לענות על השאלות העולות בהאזנה מעמיקה לכל פרקיה.