את ה"פתיחה בסגנון צרפתי" כלל באך יחד עם הקונצ'רטו האיטלקי בכרך ה"Clavier Übung" אותם הוציא לאור בעצמו. הכרך הראשון הציג את שש הפרטיטות למקלדת. למרות השם "פתיחה" היצירה היא סויטה לכל דבר ועניין הכתובה בסגנון צרפתי הממחיש את שליטתו המדהימה של באך בסגנונות הלאומיים השונים. 

היצירה נפתחת בהוד וההדר של פרק "פתיחה הצרפתית", צורה בה עשה באך שימוש גם ביצירות אחרות ביניהן בסויטות התזמורתיות, בסויטה החמישית לצ'לו ובוריאציה המרכזית ב"וריאציות גולדברג". הפתיחה הצרפתית היתה מהפרקים הדרמטיים ביותר שהיו בשימוש בתקופת הבארוק ומקורה, כפי ששמה מעיד, בצרפת, שם גובשה ועוצבה על מלחיני החצר הגדולים של מלכי צרפת, בראשם ז'אן בטיסט לולי – שר המוסיקה של לואי ה-14. הפתיחה נועדה לביצוע בעת כניסת המלך בצעד מדוד אך תקיף, והתאפיינה בעוצמה מתוחה של מקצבים מנוקדים וקישוטים בסולמות מהירים ווירטואוזים. באופן מסורתי כללה הפתיחה חטיבה שניה, שהיתה כתוב בסגנון פוליפוני קליל ומתון שאפשר למתח הגדול שהצטבר בחלקה הראשון להתפוגג, ואולי, עת התיישב המלך על כסאו,  להניח לאצולה, שעמדה בציפייה דרוכה ובהערצה אל מול צעדת הריבון ופמלייתו, לחזור לעניינים החשובים באמת, פטפטת ורכילו

בכיתת האמן שם מאסטרו פרחיה דגש מיוחד על האמצעים בהם צריך לנקוט והסוגיות אותן יש לקחת בחשבון בעת ביצוע יצירה בסגנון צרפתי ועל אחת כמה וכמה בצורת ה"פתיחה הצרפתית". בחטיבת הפתיחה מתעכב פרחיה על כיווניות מלודית (הולכת קולות) ורתמית, כמו גם על השימוש המבוקר בפדל הדרושים לביטוי האווירה האצילית המדודה והקפדנית שנדרשת מסוג זה של מוסיקה. בחטיבת הפוגה הוא שם דגש על שליטה ואיזון לצורך בהירות התנועה הפוליפונית העמוסה, ומלמד את התלמיד ואותנו שיעור מעניין בפסיכולוגיה של הביצוע המוסיקלי: במרקם פוליפוני כמו זה של פוגה אין צורך בהבלטה מכוונת של הקווים השונים והכניסות הנפרדות של כל אחד מהם, מספיק שהנגן יהיה מודע להם ויבין אותם, כל השאר יקרה לבד…